אירועי אוקטובר הביאו לשבר גדול, משבר אמון, עצב אין סופי, אי הבנה של מה שקרה, אכזבה.

ואז באה האהבה והגאווה באדם - בישראלי.

ושוב ביקורת, חשש ממאבקי כוח קיצוניים שיובילו למקומות חשוכים.

האירועים הביאו אותי למקום של בדיקת זהות והזדהות, לעמוד אל מול הסיפור המשפחתי שלי בשואה.

הרגשתי קרובה מאי פעם לאימי שניסתה בכל כוחה למנוע ממני את סיפורי השואה.

עלו שאלות על ציונות והקרבה, על אבי שעזב את משפחתו כדי להקים מדינה.

האירועים הביאו לערעור הביטחון, האדמה רעדה.

חקר הצבר אפשר לי לשאול ולחקור באמצעות דימוי מרוחק.

אפשר לי להתקרב לנושאים ולגעת עד כדי פציעה.

לשאול שאלות ולחפש תשובות דרך המצלמה.

האם הצבר מגן ויוצר מרחב מוגן בעצם נוכחותו,  מתי הופכים הקוצים ממגנים למתקיפים

האם כעם אנחנו מתאימים להגדרת הצבר, האם קיימת תופעה של עדריות או הובלה.

מה מאפיין את הפנים הישראליות שהם ערב רב של עמים, הלא אנחנו מזהים את עצמינו בכל מקום בעולם.

מה בין הצבר ליהדות ומה ביני ליהדות.

האם אתוס הצבר עדיין קיים?

מסתכלת על הצבר. דמותי נשקפת בו.

אני צבר. גם ילדי.

בתוך התהליך הצילומי מצאתי את עצמי משתקפת בתוך הצבר כבמראה

מצאתי את עצמי מחבקת צבר.

נפצעת, קצת מדממת

אבל כן, מחבקת.

ענת הר גיל

יוצג החל מספטמבר 2024 בלובי המוזה